החלטה בתיק בר"ע 22519-09-13

השופט אילן איטח

1.   לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב-יפו מיום 15.7.13 (השופטת רוית צדיק; ס"ע 6799-04-11), בה נדחתה בקשת המבקש להגיש ראיות נוספות לאחר שהסתיים שלב הסיכומים ובטרם מתן פסק הדין. הראיות הנוספות שהגשתן התבקשה הן:

א.    שתי כתבות שפורסמו בעיתון "TheMarker" בעניין הדחת מנכ"ל המשיבה 1, קופת חולים מאוחדת (להלן - הקופה).

ב.     מידע אודות תנאי הפרישה המועדפים שהוענקו לשני עובדים בכירים בקופה זמן קצר טרם הגשת הבקשה להגשת ראיות נוספות.

2.  בית הדין האזורי דחה את הבקשה להגשת ראיות נוספות. באשר לכתבות קבע בית הדין, בין היתר, כי לא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על האמור בהן. באשר למידע אודות תנאי הפרישה של שני עובדים בקופה (הענקת חודשי הסתגלות) קבע בית הדין כך:

"מקובלת עלי טענת הממונה כי טענות זהות באשר לאופן הפעלת סמכות הממונה בנוגע לעובדים בכירים נוספי (צ"ל נוספים - א.א.) הועלו על ידי התובע בהליך זה. עיון בסיכומי הצדדים מלמד כי קיימת התייחסות רחבה לטיעונים התובע באשר לזכויות הפרישה שאושרו על ידי הממונה לבכירים נוספים בקופה. בנסיבות אלה אין בטענות בנוגע לזכויות פרישה שקיבלו בכירים אחרים (ככל שקבלו) כל חידוש מהותי או טענה אשר לא הועלתה קודם לכן בטענות התובע ובראיותיו. לפיכך, ובשים לב לשלב בו אנו מצויים אין להתיר הצגת המידע המבוקש שעה שאינו נחוץ לבית הדין.

ויובהר היענות לבקשה בנסיבות אלה בהן אין כל חידוש מהותי או נחיצות במידע אשר מבוקש לפרוש בפני בית הדין, תוביל בהכרח לפגיעה בעקרון סופיות הדיון. "

3.  בקשת רשות הערעור שלפני מכוונת כלפי החלטת בית הדין האזורי בנוגע למידע אודות תנאי הפרישה כאמור. לטענת המבקש מדובר בראיות חדשות שלא הגיעו לידיעתו אלא בסמוך להגשת הבקשה; המדובר בראיות רלוונטיות שיש בהן כדי לחזק את טענתו לענין זכאותו לתנאי פרישה עודפים אגב פיטוריו (200% פיצויי פיטורים ו-8 חודשי הסתגלות). בעניין זה טוען המבקש כי תשלום 6 חודשי הסתגלות לעובד בותק של 9 שנים ותשלום 11 חודשי הסתגלות לעובד בותק של 20 שנים - כפי שארע במקרה של שני העובדים מושא הבקשה להוספת ראיות, " שקולים לתשלום 200% פיצויי פיטורים, בהתחשב גם בעובדה כי באותם חודשי הסתגלות ממשיכים העובדים הנ"ל לצבור זכויות ...".

4.   הקופה חוזרת בתשובתה על עיקרי טיעוניה כפי שהועלו בבית הדין האזורי ומוסיפה כי החלטת בית הדין קמא סבירה, מידתית ומאזנת נכונה את האינטרסים השונים של הצדדים; המבקש מבקש כי ערכאת הערעור תחליף את שיקול הדעת של הערכאה קמא ותתערב בהחלטה דיונית, מבלי שיש לכך כל הצדקה משפטית או עובדתית; המבקש לא העלה ולו טעם אחד ממשי המצדיק סטיה מהכלל והמצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו הדיונית של בית הדין קמא; הבקשה להגשת ראיות נוספות בעניין תנאי הפרישה  היתה בלתי מפורטת ולא נתמכה בתצהיר, ועל כן לא התאפשר לקופה להתייחס לראיה ולרלוונטיות שלה באופן מלא.

5.   לטענת הממונה על השכר יש לדחות את הבקשה מהטעם שמדובר בהחלטה דיונית הנוגעת לאופי ואופן ניהול ההליך ועל כין אין מקום להתערבות ערכאת הערעור; בקשת המבקש אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין ובפסיקה לעניין הגשת ראיות חדשות בשלב הדיוני המאוחר בו הוגשו סיכומים וטרם ניתן פסק דין; אין כל חידוש בראיות החדשות שהגשתן מתבקשת, באופן המצדיק פגיעה בעקרון סופיות הדיון; הראיות שצירופן מתבקש הינן ראיות הבאות לבסס טיעונים שכבר נטענו ושבגינן כבר הוגשו ראיות בשלב הדיוני הנכון.

6.   בתגובתו חוזר המבקש על עיקרי טיעוניו בבקשת רשות הערעור ומוסיף, בין היתר, כי הותרת החלטת בית הדין קמא על כנה תגרום לו לעיוות דיון ותעניק "פרס" למשיבות בגין הסוואת תנאי הפרישה האמיתיים הניתנים לבכירי הקופה הפורשים; טענת המשיבות בכל הנוגע להארכת הדיון וסרבולו, אינה יכולה להוות טעם אמיתי לדחיית בקשת רשות הערעור; המבקש הוא הניזוק העיקרי מהארכת ההליך שהוא עצמו יזם, אלא שהראיות הנוספות רלוונטיות ומשמעותיות לצורך הכרעה במחלוקת, ועל כן יש הצדקה להגשתן גם אם הדבר יאריך את ההליך.

7.   לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בטענות הצדדים, וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מהטעמים הבאים:

א.                      ככלל אין מניעה מלבקש הגשת ראיות חדשות גם טרם מתן פסק דין , אך זאת יעשה בהתקיים הצדקה לסטות מסדרי הדיון, ובכלל זה תוך בחינת תרומתה של הראיה הנוספת לגילוי האמת .

ב.                       השאלה האם יש לאפשר את הגשת הראיות החדשות צריכה להבחן בראש ובראשונה על ידי הערכאה הדיונית. ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהכרעתה בבקשה כאמור, בהיותה נוגעת לאופן ניהול הדיון .

ג.                         בית הדין האזורי אשר לפניו מתברר הסכסוך סבר כי הראיות החדשות אינן נחוצות וכי אין בהן חידוש מהותי לבירור טענות המבקש. מדובר בהחלטה המצויה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בה.

ד.                       יתרה מכך, ממילא לאחר מתן פסק הדין ובכפוף לתוצאתו, יוכל המבקש, במידת הצורך, להשיג על ההחלטה האמורה. מכל מקום, בשלב זה איני מוצא מקום להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי.

8.   סוף דבר - הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום,  א' טבת תשע"ד (04 דצמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.